אני לא כותבת פה כמעט אפעם על העבודה שלי. חשבתי על זה היום-הכצעקתה?! אני עושה את מה שאני עושה לא מעט שנים ודי בהצלחה, אז איך זה שאני לא כותבת פה או במקומות אחרים על זה? אחרי מחשבה לא מאד ארוכה, הבנתי שזה כנראה קשור לחוסר היכולת שלי להעיד על עצמי. לעתים נדירות מאד, אני מדברת על משהו שעשיתי או היתי שותפה להצלחתו. תכונה שלעתים אני מצרה עליה, אבל משתדלת לסגל לעצמי לפחות סעיפים ממנה עם השנים.

כשעבדתי בטלוויזיה, לפני המון שנים, ההורים שלי נשמו לרווחה-"הרולר" שעלה בסיום התוכנית הבהיר להם אחת ו(עד אז)-איך קוראים לדבר הזה שאני עושה. אבל אז, כצפוי-המשכתי הלאה למקום אחר, לתחום אחר לגמרי: מאפס, בד"כ בלי שום נסיון או היכרות מוקדמת-צוללת למים עמוקים וקרים עם תחושת ריגוש ושמחה בלב. ככה יצא שעברתי בשלוש עשרה השנים האחרונות כמעט בכל דבר שקשור לתקשורת-טלווזיה, mobile, אינטרנט, הפקות אירועים, יח"צ, תאטרון, מוסיקה, פרסומות ובטח שכחתי כמה חשובים. כזו אני. אני לומדת לבד ודרך הרגליים והתוך כדי.

החיים המקצועיים שלי ענפים. בלשון המעטה. אני מקפידה לעבוד בדברים שמרתקים אותי, שניתן ללמוד באמצעותם או דרכם משהו חדש או לפחות כאלה שאני יודעת שהם מקפצה או גשר לדבר אחר, גדול יותר, מרתק יותר, משמעותי יותר -אבל מחייבים קבלת "סטמפה" מהם לפני שעוברים הלאה. אלו לחלוטין היו יכולים להיות חסרונות, והאמת שבשלב מסויים בקריירה הם אכן היו, אבל אז הפנמתי את הפתעת הקשב שלי  והבנתי שזה הזמן להפוך את הדפקט לאפקט ו-פשוט המשכתי הלאה, למיזם/רעיון/לקוח/תחום הבא.

(גם) החיים המקצועיים שלי עברו טלטלה קשה ומשמעותית אחרי הלידה. למרות שכמעט נכנסתי עם הלפ-טופ לחדר הניתוח-כשיצאתי ממנו לא יכולתי לגעת בו כמעט חצי שנה. לעבוד היה נראה כמו חלום רחוק ולא ישים שלא לדבר על לכבוש תחום חדש או לחזר אחרי הלקוחות המקסימים שליוו אותי עד הלידה.

עברה שנה.

ומחאה.

ולפני חצי שנה עברנו דירה. משהו בשקט הסוער של גבעת עדה, התיישב לי בול עם הרעש הפנימי. החלטתי לא להחליט כלום-לא לפני שנכנסתי להסטריה מהעבודה שאני לא עובדת ככ הרבה זמן וחמור מזה שלראשונה-אין לי מושג מה בא לי, עם מי, איך, כמה ולמה. משהו פעם אמר לי שכשנקלעים למערבולת, צריך לשחרר את האיברים ולנשום אותה עד שיוצאים בצד השני. זה מה שעשיתי הפעם וזה היה כרוך בלא מעט קשיים, פחדים ודאגות.

הטלפון צלצל באיזה בוקר כשישבתי על הערסל בגינה. על הקו היתה לי ציון-חברה אהובה וותיקה. לא דברנו המון זמן אבל לא הרגישו את זה. "את שומעת?, יש לי לקוחה שמאד רוצה לעבוד אתך. אני יודעת שאת לא עובדת עם לקוחות קטנים, אבל החלטתי לנסות ולבדוק בכל זאת.קוראים לה שרון גיא ויש לה מותג בשם "שסק" לבגדי ילדות בהוד השרון. מה את אומרת, יש מצב"?

האינטסטינקט הראשוני שלי היה – "מה פתאום"?! אחרי תקופה ארוכה ככ בה עבדתי בעיקר עם חברות גדולות ומותגים מובילים, נראה היה לי שלא אוכל להביא ערך מוסף לעסק קטן גם אם הוא בצמיחה. אבל אז הסתכלתי מסביב ונזכרתי שאני במקום אחר ובתקופה חדשה ופתאום, בצבצ לי מכיוון הבטן צרצר קטן שכבר מזמן לא הרגשתי, זה שמבשר על ענין חדש ואתגר מתהווה. ביקשתי לדבר עם שרון.

ממריאה

לעבוד עם עסק קטן/בהקמה/בצמיחה זה דבר מאתגר. השיחה עם שרון היתה נוקבת ועלו בה תכנים שאני בטוחה שהיו לא קלים עבורה לעיכול. למרות זאת, היא הסכימה מייד לכל מה שבקשתי והצבתי כתנאי לתחילת עבודה וכשסגרנו את הטלפון ידעתי. ידעתי שיש פה משהו אחר.

החורף הביא אתו קולקציה חדשה ואני ביקשתי לצלם אותה כקולקצית פאשן לכל דבר כולל לוקיישן, סטיילינג, אקססוריז וכל מה שצריך בשביל שייראה מליון יורו. דנה ישראלי נבחרה למשימה והצילומים נערכו תוך שבוע בנמל יפו הקולע בול!

מייקינג אוף

קולקציית החורף מקסימה ומגיעה לה את כל הכבוד. תוכלו להתרשם מכולה ממש כאן. ויש גם קולקציית שמלות בת מצווש ועל הקולבים מונחת קולקציית הנשים היפהפיה.

השלב הבא היה טיפול בעמוד הפייסבוק שהוא הפלטפורמה העיקרית לתקשורת עבור שסק. חשוב לזכור-פייסבוק הוא פלטפורמה. פלטפורמה מעולה עם המון יתרונות אבל הוא לא יכול לשמש ככלי היחיד בו אתן מתקשרות עם הלקוחות שלכן-הקיימות והפוטנציאליות. העבודה על עמוד הפייסבוק של שרון נעשתה במקביל לטיפולה המסור והעבודה הסופר מקצועית שלי ציון עשתה על מועדון הלקוחות והאופליין.

בחנוכה, למשל העלינו פעילות סופר מגניבה בשם "חבילה הגיעה" שאפשרה ללקוחות של שסק להעביר הלאה פריט מקוקלקצית החורף למשהי שהן אוהבות. הפעילות היתה מקסימה וחשוב מזה-הביאה לתוצאות מעולות והקפיצה את מספר האוהדות בעמוד ואת מעורבותון בתכני העמוד.

שרון, זו הזדמנות מצוינת לומר לך שאני מעריכה את האומץ ואת הנכונות ללכת אתי ואת הקלות שבה את פשוט נותנת לי לעשות את הדבר הזה שאני לא יודעת בדיוק איך קוראים לו אבל ברמה המקצועית הוא נקרא-מיתוג מחדש, אסטרטגיה, בידול וקונספט. תודה על שאת מחוברת לרצון שלך להצליח ולהתקדם ולא בוחלת באמצעים גם אם הם מאד מנוגדים לדרך בה צעדת עד היום. זה לא מובן מאליו וזה הופך את תהליך העבודה למשהו מגניב, פועם, מתחדש ומרגש.

לפני חודש בערך שאלתי את שרון מה דעתה על "מסיבת תה" לאמהות ובנות. חשבתי שזו דרך מעולה לחשוף את הקולקציה, את הסטודיו, את שרון ואת הקולקציה החדשה שהיא עמלה עליה שמיועדת לנשים ואמהות.אחרי שקבלתי את הסכמתה פניתי לאחת והיחידה שמסוגלת לברוא וללדת את הרעיון שנהרה לי בראש. האמת? זהו מקרה קלאסי שבו המציאות עלתה על כל דמיון.

צילום-דן מילר קונספט עיצוב ובריאה-רעות פיינגולד

למסיבת התה הוזמנו לקוחות זהב של שסק -אמהות ובנות. הן הגיעו בשעה 17:30 ולא הסכימו לעזוב. אי אפשר להאשים אותן!

צילום-דן מילר קונספט עיצוב ובריאה-רעות פיינגולד

רעות ועידית יצרו מסיבת תה קסומה, מלכותית שנראתה כמו לקוחה ממגזין חו"לי נוצץ. הסטודיו התרגש ולבש חג ואפילו הבגדים חייכו על הקולבים בכל פעם שעוד כוס תה נמזגה.

צילום-דן מילר קונספט עיצוב ובריאה-רעות פיינגולד

אנחנו עובדות יחד שלושה חודשים ובזמן הזה אני מאותגרת, מפנטזת ומגשימה יותר ממה שהזיתי והגשמתי בעבודה עם מותג גדול ומוכר. זה ממכר. נכון, שרון היא משהו מיוחד והמותג הזה תפור לי כמו כפפה ליד בזכות התעוזה והמקומות שאליהם אפשר לקחת אותו ועדין-האתגר שבאילוצים מוציא ממני משהו שכבר דאגתי שכבה.

בבלינגבלינג אנחנו כותבות על מותגים ועסקים שהקימו אמהות. בעשר אצבעות ומתוך תשוקה ורצון אמיתי להצליח, לעשות, להגשים ולהתקדם. נעים לפגוש, בכל פעם מחדש, אמא שהיא אשת עסקים לכל דבר עם מנוע טורבו במקום תחת ועם תשוקה אמיתית לפריצה והצלחה. אני יודעת שעקב אכילס של רובנו הוא בשיווק העצמי-הנה, אני בעצמי סנלדרית יחפנית עם רגלים קרות, אז הבוקר, אני מפצירה בכן לעשות מעשה ולהעיז! שווקו את עצמכן! חפשו את הקשרים דרך הרשתות בהן אתן נוכחות -שלחו מייל, תזמו שיתופי פעולה, תשאלו איך אפשר להיעזר ולעזור-דברו על עצמכן ועל העסק בגוף ראשון יחידה! נשבעת-לא יקרה לכן כלום, מקסימום-תרגישו הרבה אבל הרבה יותר טוב.

לצילומים המרהיבים של מסיבת התה-לחצו פה. ממולץ.

בימים הקרובים תעלה פעילות סוף החורף בעמוד הפייסבוק של שסק…

הבטחתי ולכן אקיים! אחרי הפוסט הזה עם התחפושות של יפעת לב, התחלתי לחשוב למי אני פונה בענין תחפושת הנד מייד לא יקרה שאפשר לעשות בבית. זה לקח לי בערך 5 שניות ואז התפללתי חזק, החזקתי אצבעות ושלחתי לה מייל מלא תקוה. היא לא הכזיבה וגם הפעם עשתה את זה ובגדול-וכמו שרק היא יודעת! קבלו את מיספטל הלוא היא שרית נובק המחוננת שיש לה ידיים של אמנית וראש של קרקס משולבים ביכולת צילום וכתיבה משובחים. בקיצור-אחת המעולות בנבחרת. קראי עוד »

אהובה שלי,

בעוד לא הרבה זמן, כבר תוכלי לקרוא לבד את מה שאמא כתבה לך ליום הולדתך השני. את כבר עכשיו שודדת לי את האייפון, אני מניחה שליום ההולדת הבא כבר תבקשי אייפד או מקבוק. כמו הרבה דברים משמעותיים בחיים -שלי, שלך, שלנו, גם את הברכה ליום ההולדת שלך אני כותבת פה. ככה זה, אמא כותבת בציבור. מצטערת, אם זה לא יבוא לך טוב -יש כסף בחזיר הקטן שעל השידה בכניסה-זה לטיפול. קראי עוד »

הוא הגיע בדואר. בתוך מעטפה לבנה עטוף בקומוניקט לבן גם הוא. מודה, לא היו לי ציפיות כשהכנסתי אותו לפלייר. זואי היתה לידי ועזרה לי לפתוח את המעטפה, חכתה בחצי סבלנות לרגע שתבקע המוזיקה מהמערכת. קראי עוד »

הגדול מבחין בלוקו, הכלב של השכנים ושנינו קופאים מקור כשאנחנו יוצאים החוצה לליטוף ידידות. הגדול נושף (בעצם שואף) את השריקה הכי שווה שלו.  עוד לא מסתדרות  לו השריקות של החוצה, אז יוצאת לו שריקה פנימה  והוא קורץ לי בקורת רוח של מי שהכל קטן עליו.

איך הוא לא קופא? הוא שואל אותי בפליאה והנמשים הקטנים שלו תכף נסדקים מהקור הנוראי הזה שבחוץ. אה בטח שהוא בסדר, אני מרגיעה אותו. יש לו פרווה וחילוף חומרים מיוחד של כלב. ברור שחמים ונעים לו עכשיו. אפילו אני לא מאמינה לעצמי, ותוהה איך לעזאזל הציפורים לא נופלות קפואות מהעצים.

קראי עוד »

כמו חנוכה, גם פורים סבל אצלי. שנאתי אותו שנאה עזה ובכל חג כששאלו אותי למה התחפשתי כשהגעתי בלבוש רגיל לבית ספר-עניתי "למשהי שאוהבת את פורים". אני חושבת שהתחפשתי פעמיים או שלוש גג וגם זה כי הכריחו אותי. אבל השנה יש לי ילדה קטנה ומתוקה וסביר שהבילד אפ שעושים לה בגן יעשה את שלו והיא תדרוש תחפושת. חשבתי שיש עוד המון זמן עד אז, כי אצלי בראש פורים הוא דבר שולי ככ, אבל אתמול פגשתי את דורין המהממת שהיא אמא של עמית המתוק והבנתי שאני ממש לא בעניינים-מתברר שפורים כבר התחיל: הכנת/רכישת התחפושות בעיצומה אז אני (לא מאמינה על עצמי אבל) נרתמת למאמץ הפורימי ומגישה לכם סדרה של פוסטים מחופשים במיוחד לפורים! קראי עוד »

זוכרות את הפוסט האחרון הזה? אז הנה ההמשך המתבקש שלו. לירון, אשתו של נדב היא גם חברה טובה, אהובה, מוכשרת ונהדרת וגם אמא משותפת -יחד עם שרי- ללוליקה חנות קסומה ומיוחדת במינה שממקומת פיזית במתחם סדנאות האומנים שבקיבוץ עין כרמל ולשמחתכן -גם באינטרנט: באתר ובפייסבוק. קראי עוד »

שבוע ארור. הרבה זמן לא חוויתי אחד כזה, אינטנסיבי בעצבותו, לופת, חונק גרון ומדמיע אישונים. כמה בכיתי השבוע וכמה אני בוכה עכשיו כשאני מתיישבת סופסוף להקיא החוצה את הבהלה, החרדה, העצב, הדאגה, האמפטיה, הלחץ, האהבה ואת חוסר האונים. לאנשים נטולי אפידרמיס כמוני, החיים האלה גדושים באתגרים יומיומיים גם בשוטף ואז מגיע שבוע כזה ואני מוצאת את עצמי על שובר גלים באמצע ים סוער בלב סערה בעצם, עומדת ערומה נתונה לחסדי שמיים ומתפללת לקשת בענן. קראי עוד »