Image

בכל פעם שהתיישבתי לכתוב את הפוסט על הכמופש המשפחתי שלנו (כמופש - כמו חופש אבל לא) - כתבתי בסוף על משהו אחר. כנראה שהייתי צריכה להניח לחוייה לשקוע ולהתרחק ממנה מספיק כדי להיות מסוגלת לכתוב עליה בהומור ובהשלמה. למי מכן שלא עוקבת אחרי בפייסבוק הפרטי  מגיע הסבר: בקיץ החלטנו שאנחנו יוצאים לחופשה משפחתית אחרת. הגבוה הציע לשכור קראוון לכמה ימים ולנסוע…

Image

הן עושות זאת שוב. האמת שזה לא ממש קשה. ככה זה כשאתן ראשונות בתור של כשרון הכתיבה, הצילום, האסתיטקה, העיצוב, הפריימינג והאישיות. מפרגנת! אני אוהבת, מוקירה, מעריכה וכן, גם קצת מקנאה בדניה ויינר ודיאנה לינדר הלוא הן האימהות של הבלוג שהוא בכלל כבר מותג - מתכוניישן.  המשך…

הגדול מבחין בלוקו, הכלב של השכנים ושנינו קופאים מקור כשאנחנו יוצאים החוצה לליטוף ידידות. הגדול נושף (בעצם שואף) את השריקה הכי שווה שלו.  עוד לא מסתדרות  לו השריקות של החוצה, אז יוצאת לו שריקה פנימה  והוא קורץ לי בקורת רוח של מי שהכל קטן עליו. איך הוא לא קופא? הוא שואל אותי בפליאה והנמשים הקטנים שלו תכף נסדקים מהקור הנוראי…

..... ערפל סמיך כיסה את רמת הגולן בעודנו מפלסים את דרכנו בעדו. לאט לאט נגלו השדות, האבנים והקוצים היבשים שנשארו עוד מהקיץ. תפאורה שמרגישה כאילו היתקליף וקטי יגיחו לפתע וימשיכו לרוץ מתנשפים בשבילים. הכל היה יבש ונורא סופי מסביב. אשכולות ענבים שלא נקטפו וכמשו לאיטם. פטל שביר ומצומק. תפוחים אחרונים המרקיבים על ענפי עצים חשופים, מסדרים ישרים ואינסופיים של קוצים…

  למרות ששבע ארבעים וחמש בבוקר בשבת  נחשב אצלי קצת מוקדם מידי בשביל יקיצה כפויה (זה המקום להוריד את הכובע בפני כל האמהות שהיו מתות  עכשיו להתחלף איתי, ולהמיר את החמש וחצי שש שלהן בשמונה האופטימי והנינוח), היתה זו יקיצה נעימה. שני הקטנים היו מכורבלים לידי, זוקפים מחושים, מותחים זרועות במן התפנקות מתוקה שממיסה את אחרון קורי השינה ובדרך גם…